גמרא
פירוש
וְאַחֲתֵיהּ בֵּי קִבְרֵי וּקְרִי בֵּיהּ אַלְפָּא שִׁפּוּרֵי בְּאַרְבְּעִין יוֹמִין אָזֵיל עָבֵיד הָכִי פְּקַע כַּדָּא וּמִית אַלָּמָא מַאי שִׁפּוּרֵי שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ.
מַאי תְּבָרָא אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תָּבְרִי בָּתֵּי רָמֵי דְּתַנְיָא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כׇּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקל״א:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקל״א:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ד׳
ו רמב״ם הלכות אבל י׳:ז׳
רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:י״ח
טור אורח חיים תקל״א:ז׳
טור יורה דעה שצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה שצ״ט:ג׳
רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:י״ח
טור אורח חיים תקל״א:ז׳
טור יורה דעה שצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה שצ״ט:ג׳
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא עד כדי שלא ישהו קרבנותיה – פי׳ ואע״ג דהשתא דשרי׳ לאו איכא חששא שישהו גלוחן עד המועד וישהו קרבנותיהם אפי׳ הכי ניחא לן דאינהו לשהו מנפשייהו ולא שנשהה אנו אותן בידים והיינו מאי דהוה אמרי׳ לעיל אבל העולה מטומאתו לטהרתו ניחוש שמא ישהו קרבנותיה׳ קמ״ל כלומר קמ״ל דמוטב שישהו הם ולא נשה׳ אנן.
ומודי׳ חכמי׳ לאבא שאול דכשחל שמיני שלו להיות בשבת והוא ערב הרגל שמותר לגלח בע״ש – פי׳ אף על פי שהוא ז׳ לאבלו דאע״ג דלית להו לרבנן מקצת ז׳ ככלו ובעלמא אם חל ז׳ של ע״ש הרגל אסור לספר שאין הרגל מספיק הכא מודו דכיון דשמיני שלו בערב הרגל ואלו היה חול היה מגלח עליו ז׳ כח׳ משום דאונס בשמיני ואומרים בז׳ מקצת היום ככולו וזה הכלל בידינו לעולם אין רגל מפסיק אלא אבילות שחל עליו קודם הרגל ולפי׳ כשבא הרגל תוך ז׳ מפסיק הרגל אבילות ז׳ או בג׳ ימים לרבנן או בשעה א׳ לאבא שאול דהלכתא כוותיה אבל אבילות למד אינו מפסיק וכשהיה ח׳ שלו קודם הרגל מפסיק אפי׳ אבלות למד שכבר נהג בו יום ח׳ אבל כשהרגל בח׳ שלו וערב הרגל הוא ז׳ בזה נחלקו דלרבנן כיון דלית להו מקצת היום לכלו ה״ל ז׳ כלו מגזרת ז׳ וכיון שלא נהג כלל בגזיר׳ למד קוד׳ הרגל אין הרגל מפסיקו אבל לאבא שאול מקצת ז׳ ככלו ופסק אבלות ז׳ במקצתו ומקצתו האחר היא מגזר׳ למד ולפי׳ הרגל מפסיק אף גזרת למד והלכתא כאבא שאול כדאי׳ לקמן ובזה ישוב שמועתינו \
והא דאמרי׳ דתנא דמתני׳ סבר לה כרבנן כו׳ – פי׳ משום דלא קתני בהאבל הזה אינו מגלח במועד דאלו ס״ל כאבא שאול למה לא יגלח במועד אי מדין אבלות הרי רגל מפסיקו לאבא שאול אי משום איסור מועד כיון דז׳ שלו שהוא ערב הרגל שבת היה הרי לא היה לו פנאי לגלח ואנוס הוא וק״ל ודילמא כאבא שאול ס״ל ואבל זה מגלח במועד ואע״ג דלא קתני ליה לאו ראיה היא דהא קתני כל שמגלחי׳ ונקט מקצתייהו דאי ס״ד דדוקא קתני מאי האי דמיבעיא לן בריש פרקי׳ גבי אומן שאבדה לו אבדה פשי׳ דאינו מגלח מדלא קתני לה כך הקשו בתוספות וקושיא גדולה היא והנכון בעיני דלעול׳ מנינא דמתני׳ לאו דוקא ומי׳ אלו ס״ל דאבל זה מגלח לא סגיא דלא למתנייה דמידי דאבל מעקר מכילתן היא וכדקתני ליה גבי מי שהפך את זיתיו לאשמועי׳ דס״ל כאבא שאול וכיון דלא תני ליה ודאי לית ליה דאבא שאול.
האי כהן ה״ד אלימא דשלים משמרתו ערב הרגל איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל – פי׳ דשלים משמרתו בכניס׳ ערב הרגל כגון שהיה יום א׳ בשבת ערב הרגל ושלמות המשמרת בשבת שלפניו כי כל המשמרות מתחדשות בשבת וכיון דכן פושע הוא דה״ל לגלוחי יום א׳ פי׳ שהוא ערב הרגל.
ואלא דשלים משמרתו ברגל – פי׳ בכניסת הרגל כי הרגל יום א׳ בשבת תנא דידן סבר דלא חשיב שלימו׳ משמרתו ביום כיון שכל המשמרות יש להם ברגלים חלק׳ בלחם הפני׳ ובאימורי הרגלים הוה לן כאלו נמשכה משמרתו של זה כל הרגל וקיימא לן דכהן אסור לגלח במשמרתו ואע״ג דבה׳ מותר מפני כבוד השבת ואי מקלע יום ה׳ במועד יהא מותר לגלח מ״מ משום חד יומא לא מצי למתני שיהא כהן מותר לגלח וא״ת ואפי׳ תימא דלא שלימה משמרתו למה יהא אסור לגלח דהאי טעמא דאנשי משמר אסורי׳ לספר בימי משמרתן אינו אלא כדי שלא יפשעו ויכנסו למשמרתן כשהן מנוולי׳ וכדאיתא בריש פרקין ובהאי ליתא לההוא טעמא וי״ל דאפי׳ הכי לא פליג רבנן.
ותנא ברא סבר דאע״ג דשייך בהנך משמרות משמרה דידה שלימה ליה וכיון דכן מותר הוא לגלח במועד כיון שאינה משמרת שלו והקשה רש״י ז״ל דנהי דמדין משמרתו מותר לגלח כדאמרן משום דשלימ׳ משמרתו מ״מ יהא אסור מדין מועד שהרי היה לו פנאי קודם המועד בשבוע שעברה דקיימא לן ובה׳ מותרין מפני כבוד השבת ותרץ הוא ז״ל דההוא אכבוס קאי ולכבס להניח עד השבת אבל לגלח בה׳ אינו כבוד שבת וכההי׳ דאמרי׳ גבי ט׳ באב ובה׳ מותרין מפני כבוד השבת ואמרי׳ עלה דהיינו לכבס ולהניח דאלו לכבס וללבוש מאי כבוד שבת איכא ואינו נכון דגבי כבוס שלבש אותו בה׳ ודאי ליכא כבוס שבת שהוא מתלכלך קודם אבל בגלוח ודאי כבוד שבת איכא כשהוא מגלח בה׳. ועוד יגלח ביום ו׳ שהוא ודאי מפני כבוד שבת דהא ודאי ה׳ דהכא לאו דוקא כי ההיא בט׳ באב דהוי דוקא דהתם הוא משום דיום ו׳ ט׳ באב. ובתוספות פי׳ דודאי אם חל הרגל יום א׳ אסור לגלח במועד לדברי הכל דהא היה לו פנאי בה׳ ובו׳ והכא שלימות משמרה דאמרי׳ לאו שלימות ממש אלא כדשלמה ליה לענין איסור גלות ודאמרי׳ דשלימ׳ משמרתו ערב הרגל כגון שהיה ערב הרגל יום ס׳ דקיימא לן בה׳ מותרין ודאמרי׳ דשלימא ליה ברגל כגון שהיה הרגל יום ה׳ ממש ולא היה לו פנאי לגלח באותו שבוע כלל וא״ת ואליבא דתנא דידן נהי דסבר דלא חשיב דשלימ׳ משמרתו מפני שיש לו חלק באמורי הרגלים ולחם הפנים מ״מ הרי הרגל ביום ה׳ והוי י״ט ו׳ חולו של מועד והוא מותר לגלח בו דאי משום מועד אנוס הוא ואי משום משמרה הא אמרי׳ דבה׳ מותרי׳ מפני כבוד השבת וכ״ש בו׳ כדאמרן. וי״ל דאין ה״נ ומשום התר יום א׳ לא מצי למתנייה בהדי אידך דקתני שמגלחי׳ בכל המועד. דתניא תכפוהו אביליו – פי׳ שבאו עליו אבלות רצופין עד שנתנוול.
הכביד שערי מיקל בתער כו׳ – וקס״ד דתער ובמים כדרכו אמרי׳. ופרקי׳ דההיא ע״י שנוי כדאמר רב חסדא שמגלח ראשו בתער שאינו דרך ומכבס כסותו במים צוננין ולא בנתר ולא בחול וכי אמרי׳ באידך שיצא מבית האסורי׳ וחביריו ותכפהו אביליו היינו שהן מותרין כדרכן ולא שנוי וכיון דקתני מכבס שמעי׳ דאפי׳ בתוך ז׳ מיירי דהא איסור תכבוסת מאבילות ז׳ הוא ואין אבלות למד אלא תספורת וגיהוץ ונשואין וכניס׳ משתה. והיינו דאמרי׳ זאת אומרת אבל איסור תכבוסת – פי׳ תוך ז׳ ואפי׳ במים צונן דאלו תכבוסת בחמין פשיט דהא מיואב שמעי׳ לה כדאי׳ בפרק דלעיל אלא כדאמרן. כך אסור ליטול צפרני׳ במועד – פי׳ שלא יכנס לרגל כשהו׳ מנוול.
ור׳ יוסי מתיר – פי׳ דקסבר דנטילת צפרני׳ לא גזרו כזה חדא שהוא נוול גדול להשהותן ולא שכיח שיניחנו עד המועד ועוד דדבר הגדל בכל יום הוא שאפי׳ יטלם קודם המועד צריך ליטלם במועד ודומיא דבגדי פשתן שלא גזרו בהן. וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ובאבל רבתי משמע דפליגי בהא דכתיב גבי יפת תאר ועשתה את צפרניה דרבי יהודה סבר דהיינו גדל דגדלם משום אבלות ורבי יוסי סבר דהיינו תקון כדכתיב לא עשה רגליו א״נ דהתם לאו משום אבלות הוא אלא שיתגנה בעיניו. ואיסור נטילתם כל ל׳ כדין גלוח דהא מדמי להו בברייתא ובזה איש ואשה שוין אף על פי שלגבי שער אמרו בירוש׳ שהיא מותרת לאחר ז׳ מפני שנוול הוא לה. אמר עולא הלכה וכו׳. ושמעי׳ מיהא שיותר ראוי להקל בענין זה במועדי (מפני) מימי אבלו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ותנא ברא סבר דאע״ג דשייך בהנך משמרות משמרה דידה שלימה ליה וכיון דכן מותר הוא לגלח במועד כיון שאינה משמרת שלו והקשה רש״י ז״ל דנהי דמדין משמרתו מותר לגלח כדאמרן משום דשלימ׳ משמרתו מ״מ יהא אסור מדין מועד שהרי היה לו פנאי קודם המועד בשבוע שעברה דקיימא לן ובה׳ מותרין מפני כבוד השבת ותרץ הוא ז״ל דההוא אכבוס קאי ולכבס להניח עד השבת אבל לגלח בה׳ אינו כבוד שבת וכההי׳ דאמרי׳ גבי ט׳ באב ובה׳ מותרין מפני כבוד השבת ואמרי׳ עלה דהיינו לכבס ולהניח דאלו לכבס וללבוש מאי כבוד שבת איכא ואינו נכון דגבי כבוס שלבש אותו בה׳ ודאי ליכא כבוס שבת שהוא מתלכלך קודם אבל בגלוח ודאי כבוד שבת איכא כשהוא מגלח בה׳. ועוד יגלח ביום ו׳ שהוא ודאי מפני כבוד שבת דהא ודאי ה׳ דהכא לאו דוקא כי ההיא בט׳ באב דהוי דוקא דהתם הוא משום דיום ו׳ ט׳ באב. ובתוספות פי׳ דודאי אם חל הרגל יום א׳ אסור לגלח במועד לדברי הכל דהא היה לו פנאי בה׳ ובו׳ והכא שלימות משמרה דאמרי׳ לאו שלימות ממש אלא כדשלמה ליה לענין איסור גלות ודאמרי׳ דשלימ׳ משמרתו ערב הרגל כגון שהיה ערב הרגל יום ס׳ דקיימא לן בה׳ מותרין ודאמרי׳ דשלימא ליה ברגל כגון שהיה הרגל יום ה׳ ממש ולא היה לו פנאי לגלח באותו שבוע כלל וא״ת ואליבא דתנא דידן נהי דסבר דלא חשיב דשלימ׳ משמרתו מפני שיש לו חלק באמורי הרגלים ולחם הפנים מ״מ הרי הרגל ביום ה׳ והוי י״ט ו׳ חולו של מועד והוא מותר לגלח בו דאי משום מועד אנוס הוא ואי משום משמרה הא אמרי׳ דבה׳ מותרי׳ מפני כבוד השבת וכ״ש בו׳ כדאמרן. וי״ל דאין ה״נ ומשום התר יום א׳ לא מצי למתנייה בהדי אידך דקתני שמגלחי׳ בכל המועד. דתניא תכפוהו אביליו – פי׳ שבאו עליו אבלות רצופין עד שנתנוול.
הכביד שערי מיקל בתער כו׳ – וקס״ד דתער ובמים כדרכו אמרי׳. ופרקי׳ דההיא ע״י שנוי כדאמר רב חסדא שמגלח ראשו בתער שאינו דרך ומכבס כסותו במים צוננין ולא בנתר ולא בחול וכי אמרי׳ באידך שיצא מבית האסורי׳ וחביריו ותכפהו אביליו היינו שהן מותרין כדרכן ולא שנוי וכיון דקתני מכבס שמעי׳ דאפי׳ בתוך ז׳ מיירי דהא איסור תכבוסת מאבילות ז׳ הוא ואין אבלות למד אלא תספורת וגיהוץ ונשואין וכניס׳ משתה. והיינו דאמרי׳ זאת אומרת אבל איסור תכבוסת – פי׳ תוך ז׳ ואפי׳ במים צונן דאלו תכבוסת בחמין פשיט דהא מיואב שמעי׳ לה כדאי׳ בפרק דלעיל אלא כדאמרן. כך אסור ליטול צפרני׳ במועד – פי׳ שלא יכנס לרגל כשהו׳ מנוול.
ור׳ יוסי מתיר – פי׳ דקסבר דנטילת צפרני׳ לא גזרו כזה חדא שהוא נוול גדול להשהותן ולא שכיח שיניחנו עד המועד ועוד דדבר הגדל בכל יום הוא שאפי׳ יטלם קודם המועד צריך ליטלם במועד ודומיא דבגדי פשתן שלא גזרו בהן. וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ובאבל רבתי משמע דפליגי בהא דכתיב גבי יפת תאר ועשתה את צפרניה דרבי יהודה סבר דהיינו גדל דגדלם משום אבלות ורבי יוסי סבר דהיינו תקון כדכתיב לא עשה רגליו א״נ דהתם לאו משום אבלות הוא אלא שיתגנה בעיניו. ואיסור נטילתם כל ל׳ כדין גלוח דהא מדמי להו בברייתא ובזה איש ואשה שוין אף על פי שלגבי שער אמרו בירוש׳ שהיא מותרת לאחר ז׳ מפני שנוול הוא לה. אמר עולא הלכה וכו׳. ושמעי׳ מיהא שיותר ראוי להקל בענין זה במועדי (מפני) מימי אבלו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush